מי זה אנדרו וויגינס? מדוע אומרים עליו שהוא מין קומבינציה של לברון ג'יימס, בלייק גריפין, ופול פירס? האם צודקים אלה המזמרים שהוא הפרוספקט הגדול ביותר מאז לברון ג'יימס, ה-"NO MISS KID"? האם ההייפ מוצדק?

אוקיי. בואו ניפטר קודם מאנטרופולוגיה, המספרים, והתוארים.

ראשית, איזה תפקיד הוא משחק?

כמו לברון, זה תלוי בקבוצת ה-NBA שתיבחר בו, ובמאמן שיהיה לו. בתיכון ובאוניברסיטת קנזס הוא שיחק וישחק סמול פורוורד. הוא יליד 23/2/1995 מטורונטו, קנדה. גובהו 2.03 מ' ומשקלו 93 ק"ג. הוא למד תיכון בתיכון ווגאן שבעיר ווגאן באונטריו, קנדה, משך שנתיים לפני שהבינו איזה כוכב פוטנציאלי נמצא בתהליך יצירה, ומיד עבר לבית חרושת לכדורסל, התיכון הידוע להופס 'הנטינגטון פרפ היי' בווסט וירג'יניה ב-2011 לשנות הג'וניור והסניור שלו. הוא סיים את 'הנטינגטון פרפ' עם ציון ממוצע של 3.8 ("A"), וה-SAT שלו הוא 1387, בקיצור צעיר עם שכל בראש.

בשנת 2013 זכה בתואר "מיסטר בסקטבול USA", התואר היקרתי ביותר הקיים לתיכוניסטים שניתן ע"י USA TODAY, וכבר כמה שנים הוא ידוע ומקובל כתואר המוכר לשחקן הכדורסל הטוב ביותר לתיכוניסטים. הוא זכה גם בשלושת הפרסים האחרים הניתנים לשחקן הכדורסל מס' 1 בתיכונים, "גייטורייד נשיונל פלייר אוף דה ייר", "נייסמית' היי סקול פלייר אוף דה ייר, ו-"מקדונלד נמבר וואן פלייר אוף דה ייר" – כל ארבעת הפרסים ניתנו לו בסיום עונת 2013. הפרס החמישי היקרתי, זה של 'סלאם מגזין' ניתן לו לפני חודשיים כ-'שחקן התיכונים מס' 1 בארה"ב', וכמובן הקנדי הראשון לזכות בכל הפרסים היקרתיים הללו.

הוא זכה עם נבחרת קנדה במדליית הארד באליפות העולם לבני 17 ומטה בגרמניה ב-2010 כשהיה בן 14.5, וניבחר ל'שחקן המצטיין' של טורניר ה-U18 בבראזיל, 2012, כראש הקבוצה של קנדה שזכתה שוב במדליית הארד. חבר קבוצתו היה אנטוני בנט, ניבחר הדראפט מס' 1 של דראפט 2013. שני קנדיים בחירות דראפט ראשונות, אחת אחרי השנייה? כל מה שאני יכול לומר הוא שבקנדה מתפתחת קבוצה לאומית שנייה רק לארה"ב.

אביו הוא שחקן ה-NBA לשעבר מיטשל וויגינס, ואמו היא מריטה פיין, האצנית הקנדית המפורסמת. רק האוניברסיטאות הגדולות והטובות גם אקדמאית וגם בכדורסל הציעו לו מילגות, ביניהן קנזס, מישיגן, לואיוויל, קנטקי, צפון קרולינה, סטנפורד, דוק, UCLA, ומישיגן סטייט. הוא בחר בקנזס. אחיו המבוגר ניק משחק בחמישייה של וויצ'יטה סטייט – האוניברסיטה של מקל – ואחיו השני משחק בסאות'איסטרן יוניברסיטי שבפלורידה.

אני לא יודע אם מגיע לו או לא, בצדק או לא, העובדה היא שהוא השחקן שגרם – גורם – לגעש והתרגשות שלא גרמו לתסיסה כזאת מאז ה-'לברון מאקרון' היה בן 16. כשמתחילה  סופה כזאת קשה להשתלט עליה. כמו כדור שלג היא מתגלגלת ואוספת עוצמה. כולנו חיים בעולם שחסר בו מג'יק . אנחנו משתוקקים לפלא וקסם. ואם הלהטוט והמפליא לא קורים, אין לנו בעייה להמציא אותם. לכן בא לי להיכנס לעומק הפיציקטו (יש מילון!) ולמצוא לעצמי אם יש כאן בשר,  או יש לנו בלון נוסף מקנדה שיתפוצץ לנו בפנים ויעשה מקבוצות כמו יוטה או פילדלפיה שכנראה החליטו על טנקינג את הבדיחה הגדולה לשנים הבאות של עונת 2013-14.

אתם יודעים מה? למה שאני אחליט? אכתוב לכם כל מה שמצאתי עליו ואתם תחליטו.

בוידיאו ובקריאה עליו ראיתי ושמעתי שהצעיר מסוגל למבצעים שקשה להעתיק, וישנם אפילו האומרים שלא נעשו לפניו מעולם. לא בעשר השנים האחרונות ולא בעשרים השנים האחרונות. מעולם! ואני מדגיש "מעולם" כדי שזה יכלול את מייקל.

מכנים אותו "5 כוכבים". מכנים אותו "כל יכול". מכנים אותו "שחקן ללא מגרעות בהגנה ובהתקפה. מכנים אותו כשחקן עם ראש על הכתפיים. מה עושה משחקני NBA טובים, שחקני NBA עליונים? היכולת להיות במצבי משחק קשים ולצאת מהם במין קלות כזאת לעוד סל שנראה פשוט וקל. אבל לכל שחקן אחר הוא היה בלתי אפשרי. זה ראיתי אצלו בכמה משחקים מהשנה האחרונה. הוא מסוגל לרחף מעל היריב ולסיים בדאנק אדיר, או להתברג ולהתעקם בין מגינים לליאפ קל. סטנפורד (סטן) פיליפ, הסקאוט של הניקס, אומר שאם הוא היום בליגה, הוא יהיה האתלט  שלושת האתלטים הטובים ביותר בליגה מכל מספרי ה-3, ואם יוסיף כמה פאונדים, הוא יהיה אתלט בסדר גודל של בלייק גריפין. אני מצטט אותו: "איגודלה, קווין דוראנט, פול ג'ורג' – כולם אתלטים עליונים. וויגינס עולה על שלושתם באתלטיות שלו". ג'ף ואן גנדי – שאני לא מחזיק  ממנו יותר מדי כמומחה כדורסל כי הוא יותר מדי 'יורם' לטעמי שמבין כדורסל ומדבר על כדורסל יותר מדי במושגים ועיניים של יורמים, אבל בדברים בסיסיים אני סומך עליו – מתאר את יכולתו האתלטית ב-"יכולת ניתור רכה ביותר מהמקום, הטעייה וצעד ראשון מהירים ביותר, ויכולת להיכנס דרך 'GAPS' (חורים בהגנה) ב-FINESSE ולהימנע מפאול תוקף ע"י יכולת TO CURVE (להתעקל) את גופו ולעלות בניתור כמה סנטימטרים מעל השומרים האתלטיים ביותר".

אני שמתי לב לעוד מעלה מיוחדת מאד שלו, שרק למייקל, לדוויין ווייד, ובעבר לשון קמפ היתה: היכולת להתרומם לניתור מעמידה עם ניתור על רגל אחת. בדרך כלל המנתרים הגדולים עושים צעד על רגל אחת, ואז בא הניתור על שתי הרגליים. רק בודדים ביותר מסוגלים להחזיק כדור, וללא כל כדרור לבצע צעד ולעלות לשחקים.  אנדרו וויגינס עושה זאת כל הזמן. היכולת הזאת מקשה ביותר על השומר שלא מסוגל להתרומם מספיק מהר. אם אתם מאמנים – עבדו עם הצעירים על יכולת מאד מיוחדת זאת!

כל הסמול פורוורדים הגדולים בהסטוריה, הגיעו לגדולה והגדירו את מיוחדותם ע"י ע"י יכולת קליעה מדריבליג קצר, ואז התרוממות לקליעה מחצי מרחק. לא משנה אם בניתור על רגל אחת או שתיים, הניתור המהיר אחרי כדרור קצר שבא אחרי הטעייה של השומר הוא הלחם והחמאה של הגדולים. לוויגינס יש את זה.

בהרבה דברים הוא ה-BLUEPRINT של שחקן בכנף, סמול פורוורד שיכול לקבור אותך מבפנים או מבחוץ. מוטת זרועותיו היא של שחקן בגובה 2.15 מ', ויש לו גוף שלא יכול להיות מושלם יותר לתפקידו.  טרייסי מגריידי ולברון ג'יימס נראו בדיוק כמוהו בשנתם האחרונה בתיכון. רגליו נעות במהירות נדירה לפי מה שחזיתי ברדיו, והוא נראה כנהנה מאד לשחק הגנה ולעצור את יריביו המבוגרים ממנו באימוני קנזס 'הבלתי רשמיים' (אבל ביוטיב כבר תוכלו לחזות בהם). יש לו ג'אמפ מעולה ו-'רך' מאד הגורם לכדוריו שלא עושים 'סוויש' לקבל בעדינות על החישוק עם סכוי גדול להיכנס. באחד ממשחקיו העונה הוא קלע 57 ב-24 מ-28, והרוב בג'אמפים רכים מחצי מרחק. מה שמאפשר לו את הג'אמפים האלה הוא – פשוט – ניתור גבוה יותר מכולם, וזרוע ארוכה שנותנים לו יתרון של חצי זרוע על כל שומר אישי המנתר איתו.

אחת היכולות שקלטתי היא שינוי כיוון מהיר ביותר בהקפצה, אם מימין לשמאל או משמאל לימין, עם הטעייה לדוויין ווייד ישנה את היכולת הזאת יותר מלכל אחד בליגה. רוב הכוכבים האחרים הם בעלי היכולת הזאת אבל רק לכיוון אחד. הוא מסוגל גם לסיים עם TOUCH או עם FLOATER, וכן לנתר על שתי רגליים אחורה לפיידאוויי. למעשה החולשה היחידה שגיליתי אצלו – אם לקרוא לזה "חולשה" – היא הדאונטאון שלו.  זה אותו ספור שהיה למייקל: למה להתעסק עם זה בכלל כשאפשר בשני צעדים לנשק את הטבעת? כשיזדקן, הוא ידאג לשלשות.

הוא גם השחקן שכל מאמן ובעל קבוצה יאהב. ממושמע, שקט, חביב על כולם. כזה שלא איכפת לך שיהיה בנך, במיוחד כשבעוד 4-5 שנים הוא ישתכר 20 מיליון לשנה. הנה סיכום עד כאן: אני מאמין שוויגינס הוא ZERO RISK. בחירה מספר אחת בטוחה וללא כל ויכוח. שחקן מצויין עם כל כלי הנשק שיוכל לשנות פני כל קבוצה בתחתית הטבלה, ולעזור לכל קבוצה בינונית.

אבל…וכאן בא האבל הגדול.

אנחנו לא מדברים על "שחקן טוב מאד" ואפילו לא על "שחקן מצויין". אנחנו מדברים על "לברון מס' 2", או "הטוב ביותר מאז לברון", וכאן בא באבל הגדול שלי. היו לי אתמול שעתיים זמן לחזות בכל וידיאו שיכולתי, ודבר אחד חסר לי אצלו: אני לא בטוח בקשר לקילר אינסטינקט שלו. לא גיליתי כמעט בשום מקרה את הרצון להכריע, להעליב, ואז לירוק על הנופל השדוד המסכן, כפי שמייקל או קובי היו עושים. אין לו את המבט עם הרצח בעיניים של מייקל או של קובי. אין לו את הסערה והפיזיות של לברון. הוא מעט מדי עדין עבורי, יותר מדי 'קנדי'. רק בהוקי קרח הקנדים הם חיות, וזה בעיקר הלבנים שגדלו שם בשלג ובקרח כרד נקס.

בקנדה בתיכון לא היה לו יריב בכלל, ובשנתיים בווסט וירג'יניה הוא היה אחד מעשרה שחקנים שכולם הולכים למייג'ור יוניברסיטיס. במשחקים בבראזיל לא ראיתי אותו לוחם כמטורף עבור הדגל הקנדי. לא ראיתי אותו PISSED OFF בהפסדים. הוא פשוט יותצר מדי 'נורמלי' לטעמי!